בעסק, כמו בזירה, אי אפשר להימנע מכל מכה. לקוח שאומר "לא", שיחה שבה מסננים אתכם, תוכנית שמתפרקת באמצע השבוע. הטענה שלי: מה שמבדיל בין מי שמצליח למי שנתקע הוא לא כמה מכות הוא חוטף, אלא כמה מהר הוא חוזר לעמוד. בשלושה סרטונים קצרים, מהזירה ומהטלפון, אני מסביר למה זה נכון ואיך מתרגלים את זה ביום-יום של העסק.
המכה תגיע. השאלה היא מה עושים אחריה
סדקתי צלע באימון אגרוף. מכה אחת, במקום שאני אמור לדעת לספוג בו. כל התוכניות לאותו שבוע קיבלו תפנית חדה – כואב לקום מהמיטה, כואב לצחוק, אפילו לנשום. והקטע הוא שאני שנים באימוני לחימה. אני יודע לספוג, יודע להמשיך ויודע להישאר מרוכז – ועדיין, מכה אחת עברה את כל ההגנות.
זה השיעור לחיים ולעסק: גם במקומות שבהם אנחנו מרגישים הכי בטוחים, הכי מנוסים והכי בשליטה – תמיד יכול להגיע משהו שמערער. השאלה היא לא איך נמנעים מכל מכה, כי זה בלתי אפשרי. השאלה היא מה עושים אחרי שהיא מגיעה: מתפרקים, נעלמים, כועסים ועוצרים – או נושמים, מתאימים את הקצב וממשיכים בדרך. סמוראי לא נמדד רק כשהוא חזק ומוכן. הוא נמדד גם כשהוא מופתע וכואב: תוך כמה זמן הוא אוחז שוב בחרב. אז איך בונים את היכולת הזו?
לתפקד תחת לחץ זה שריר שמאמנים
אחרי שסיפרתי על הצלע, קיבלתי לא מעט תגובות בסגנון "מה אתה צריך את זה? אגרוף, בעשור השישי שלך?". אני מבין – סדק בצלע כואב ובהחלט מזכיר לי שאני לא בן 20. אבל אני חושב שאדם צריך לדעת להגן על עצמו ועל האנשים הקרובים אליו, ולא לקפוא מול איום.
ומעבר ללחימה עצמה: כשאתם עומדים מול מישהו בזירה, הלחץ משמעותי, הגוף נדרך והדופק עולה. שם לומדים לשלוט בעצמכם ולתפקד תחת לחץ גבוה – וזה משרת המון דברים: מכירות, ניהול עובדים, וכל אותם רגעים שבהם החיים לא מתנהגים לפי התוכנית. אימון לחימה מחזק את הגוף והנפש ומלמד לנשום, להישאר יציבים, לא לברוח, לא להיכנס לפאניקה – ולעשות את הפעולה הנכונה. ואיך זה נראה בעסק, ברגע האמת?
הנקמה הכי עוצמתית כשאומרים לכם "לא"
אמרו לכם "לא", סיננו אתכם, דיברו אליכם כאילו אתם מוכרים בשוק. ומה קורה אחרי? יושבים מול הטלפון ממורמרים, משחזרים את השיחה, מלקים את עצמכם ואולי מתחילים לחשוב שזה בכלל לא בשבילכם. בזבזתם שעתיים – הוא כבר שכח מכם, ואתם עדיין תקועים.
הנקמה הכי סמוראית: להרים מיד את הטלפון הבא. לא עוד קפה, לא עוד עשר דקות – עכשיו. כמו בזירה, חוטפים – זה חלק מהמשחק. השאלה היא כמה מהר הידיים חוזרות למעלה להגן. וכל פעם שאתם מתקשרים לבא בתור מיד אחרי "לא", אתם מלמדים את עצמכם חוק חדש: "לא" לא אומר שאני לא שווה, "לא" אומר שפיניתי זמן לטלפון הבא. אחרי כמה פעמים זה נהיה אוטומטי, ואתם כבר לא מרגישים את המכה. לי יש טקס קטן: נשימה עמוקה, מנער את הגוף, חיוך – ותוך דקה אני כבר בטלפון הבא.
השורה התחתונה
מי שמצליח בעסק הוא לא מי ששומע הכי מעט "לא" או חוטף הכי מעט מכות. הוא מי שקם הכי מהר. המכות יגיעו – גם למנוסים ביותר. מה שאתם כן יכולים לבנות הוא היכולת לנשום, להישאר יציבים ולחזור לפעולה הנכונה מהר. האתגר שלי אליכם: בפעם הבאה שמסננים אתכם, תעשו טקס קטן משלכם – והטלפון הבא תוך דקה.
רוצים להפוך את ה"לא" לחלק משיטה ולא לאירוע שמפיל אתכם? הורידו את המדריך לפולואפ איכותי, או קבעו איתי פגישת אוורסט ונבנה יחד תוכנית עבודה שמחזיקה גם בימים הקשים.
שלכם,
עופר מכמל